קומה 01

צלם ואמן, בוגר בהצטיינות של לימודי צילום במוסררה. ברקת עוסק במרחבים של ביוגרפיה, זהות ומקום ובוחן את האופן שבו הם משפיעים זה על זה. המצלמה משמשת אותו כאמצעי להקפאת הזמן ולחזרה אל מקומות, אנשים וזיכרונות שאינם נגישים עוד במציאות. לצד עבודתו האמנותית בצילום הוא עוסק גם בפורטרטים ובצילום אנשים, מתוך עניין במפגש האנושי וביכולת של צילום להפוך רגע חולף לדימוי שנושא איתו סיפור אישי.

צלם ואמן, בוגר בהצטיינות של לימודי צילום במוסררה. ברקת עוסק במרחבים של ביוגרפיה, זהות ומקום ובוחן את האופן שבו הם משפיעים זה על זה. המצלמה משמשת אותו כאמצעי להקפאת הזמן ולחזרה אל מקומות, אנשים וזיכרונות שאינם נגישים עוד במציאות. לצד עבודתו האמנותית בצילום הוא עוסק גם בפורטרטים ובצילום אנשים, מתוך עניין במפגש האנושי וביכולת של צילום להפוך רגע חולף לדימוי שנושא איתו סיפור אישי.

אמנית וצלמת, בוגרת המדרשה לאמנות, שביצירתה היא חוקרת את היחסים בין גוף, זהות, חומר והאופן שבו אנו מזהים ומסווגים דברים. בעבודות הצילום שלה היא מציבה קטעי גוף לצד אובייקטים מן הטבע או אלמנטים מלאכותיים, ומטשטשת בכוונה את הגבולות ביניהם. הדימויים שלה מייצרים מפגש שבו קשה להחליט מה שייך לגוף ומה נמצא מחוצה לו, מה חי ומה דומם ומה מוכר ומה זר. כך הופך הצילום מאמצעי לתיעוד לכלי שמערער על פעולת הזיהוי עצמה.

אמנית ומורה לאמנות, בוגרת המדרשה לאמנות, העוסקת בעיקר ברישום ובציור. עבודתה נשענת על מסורות הרישום והציור הקלאסיות, אך מפרקת ומותחת אותן באמצעות קו מהיר ואקספרסיבי, עבודות נייר וטכניקות מעורבות. פרלמן נעה בין פיגורציה להפשטה ובין התבוננות מדויקת במציאות לבין פירוק שלה למערכות של דפוסים, כתמים ותנועה. העבודות מזמינות את הצופה להתעכב מול הדימוי ולגלות בו שכבות חזותיות שהולכות ונחשפות ככל שמתבוננים בו.

חיה ויוצרת בקיבוץ חצור, בוגרת המדרשה לאמנות. עוסקת בחומרים תעשיתיים ובמדיומים שונים היוצרים אסתטיקה צורנית של פרקטלים – מונח מתמטי המתאר דפוסים חוזרים בטבע, הנמצאים בתופעות טבע שונות. בעבודותיה עורכת ניסויים עם החומר ובכך יוצרת ספונטניות מאורגנת. בתצלומיה, רישום עדין ושברירי של משושים נוצר מתקריב של בועות חלב בתוך אקווריום. צורת המשושה, המופיעה גם בהתפרצויות געשיות או בכוורות דבורים, מנצלת בצורה מיטבית את השטח ואת האנרגיה. תצלום בועות החלב משהה את התפוגגותן ומזמין את הצופה להיקסם מיופי, העשוי להיעלם בן רגע. התנודות הפנימיות שמחוללת בהן הראל מייצרות רטט תת-קרקעי בתצורות הגיאומטריות; מעין מיקרוקוסמוס של הטבע, שבו התהוות והתפרקות מתרחשות בו זמנית.

אמנית רב־תחומית, בוגרת המדרשה לאמנות ובצלאל, החיה ויוצרת בתל אביב. עבודותיה כוללות צילום, קולאז׳, וידאו, מיצבים וספרי אמן, ועוסקות בזיכרון, במיתולוגיות משפחתיות ובניסיון לשחזר עולמות שכבר אינם קיימים. לביב משתמשת בחומרי ארכיון, טקסטים משפחתיים וטכניקות המזוהות עם מלאכת־יד, ומרכיבה מהם מחדש סיפורים שנמצאים בתנועה מתמדת בין תיעוד לדמיון. בעבודותיה פעולת השחזור אינה מחזירה את העבר כפי שהיה, אלא חושפת דווקא את הפערים, הטשטושים והחוסרים שמהם הזיכרון בנוי.

אמנית החיה ויוצרת בתל אביב, בוגרת בצלאל, אוניברסיטת תל אביב והתוכנית לאמנות עכשווית בברצלונה. ביצירתה היא חוקרת את הקשרים העדינים שבין עבר להווה, בין היסטוריה לזהות, ומתמקדת לא פעם בדמויות נשיות ובזיכרון שהן נושאות. בציוריה מופיעות נשים, פרחים ודימויים מן הטבע כמעין סמלים טעונים, הנעים בין יופי, פגיעוּת וכוח. הדימוי הציורי אצלה אינו רק תיאור של דמות או סצנה, אלא מקום שבו שכבות של זיכרון, זהות וסיפור אישי מצטברות זו על גבי זו.

ילידת 1995, אמנית רב-תחומית העוסקת בפיסול ומיצב. בוגרת לימודי אנימציה רב-תחומית במנשר (2019), הציגה תערוכות יחיד בגלריות P8 (2024), מנשר (2022) וחלל המעבדה (2021). העבודה נוצרה בטכניקת רפידוגרף על נייר, בה נעשה שימוש בתוכניות אדריכליות לפני עידן המחשבים. כל הצורות לקוחות מתוך סמלים מקובלים שמייצגים אלמנטים בתכניות אדריכליות, מהן גם הגיע השם – מבט מלמעלה – היות שזו נקודת המבט של כל תכנית אדריכלית בסיסית. נוצר מעין משחק עם חומרים, צורות ונקודות מבט של תכנון אדריכלי שיוצר מרחב חדש שלא בהכרח מוכר או נגיש לנו.

צלם נוף, העוסק בצילום מאז ילדותו ובוגר לימודי צילום ואמנות בבית הספר מוסררה בירושלים. גליץ מתמקד במפגש בין צילום, טבע ומרחב, ומשתמש בחשיפות ארוכות וברחפן כדי לייצר נקודות מבט לא שגרתיות על נופים מוכרים. בעבודותיו מופיעים חופים, הרים, מדבר, מים ונופים אורבניים, כשהצילום הופך את המרחב למעין קומפוזיציה מופשטת של קווים, טקסטורות ואור. הבחירה בזווית הצילום ובמשך החשיפה מייצרת נוף שנמצא בין תיעוד של מקום ממשי לבין דימוי כמעט חלומי שלו.

אמנית וציירת, בוגרת מסלול אמן־מורה במכללת אורנים, במקור מקיבוץ שדה נחמיה וחיה ויוצרת כיום בתל אביב. עבודותיה עוסקות בזיכרון, שייכות ונוף משתנה, ובשנים האחרונות היא מרבה לצייר את נופי ילדותה ואת דימוי הקוצים. בציוריה נוף פתוח, מוכר וכמעט אידילי פוגש חוויה של שבר, עקירה וחוסר ודאות. סדרת הציורים שהציגה בצבע טרי 2025 נוצרה מתוך התבוננות בצילומים שהגיעו מחברי כיתת הכוננות בקיבוצה, ומעבירה את הנוף דרך חוויה אישית של מרחק, געגוע ושבריריות.