קומה 18

אמן וצלם, חי ויוצר על הקו בין ישראל ליוון. בוגר לימודי צילום במכללה האקדמית הדסה, ירושלים (2008). מייסד וחבר בקבוצת האמנים הרב-תחומית "התעוררתי או לא…". הציג בתערוכות קבוצתיות רבות, בהן "לילה לבן" במוזיאון ארץ ישראל ובמוזיאון תל אביב. ב-2018 הציג תערוכת יחיד בבית האדום. הדפס מתוך סדרה שנוצרה בחדר חושך במעבדת שחור-לבן, תוך חשיפה והסתרה של אובייקטים מתוך התמונה.

ג'ניפר אבסירה עלתה לישראל מצרפת, בוגרת תואר שני באמנות מבצלאל וכן תארים בהיסטוריה וספרות צרפתית מאוניברסיטת תל אביב. אבסירה מגדירה עצמה כ"מייצרת דימוי" ולא כצלמת, שכן היא מתמקדת בלכידת אווירה מסוימת יותר מאשר בקליק המצלמה. עבודותיה מתבססות על ציטוטים חזותיים – היא לוקחת דימויים קיימים, צובעת ומוחקת אותם, משלבת מעליהם אובייקטים של עצמה ולעתים מכניסה גם את עצמה לדימוי. יצירתה מושפעת מתולדות אמנות, תרבות הפופ, דמויות איקוניות, עיצוב, ארכיטקטורה, קולנוע ומוסיקה.
בשנים האחרונות הפכה אבסירה את האינסטגרם שלה לכלי העבודה המרכזי ולסטודיו שלה, תוך ייצור האשטגים שהמציאה, ובהם #ElastiqueProject. פרויקט אלסטיק הוא עבודה מתמשכת שהתחלה ב-2011, "שפה שאני מפתחת ביני לבין החוץ, דיאלוג אינסופי" כפי שהיא מגדירה אותו. הפרויקט מאפשר לה ליצור עולמות חדשים ולשמור על ערנות מתמדת לסביבה. בעבודה זו אבסירה מחברת בין דימוי מהרשת שעבר עיבוד לבין סלפי שלה, כשהיא משמשת הן כיוצרת והן כאוצרת של הדימוי החדש.

ג'ניפר אבסירה עלתה לישראל מצרפת, בוגרת תואר שני באמנות מבצלאל וכן תארים בהיסטוריה וספרות צרפתית מאוניברסיטת תל אביב. אבסירה מגדירה עצמה כ"מייצרת דימוי" ולא כצלמת, שכן היא מתמקדת בלכידת אווירה מסוימת יותר מאשר בקליק המצלמה. עבודותיה מתבססות על ציטוטים חזותיים – היא לוקחת דימויים קיימים, צובעת ומוחקת אותם, משלבת מעליהם אובייקטים של עצמה ולעתים מכניסה גם את עצמה לדימוי. יצירתה מושפעת מתולדות אמנות, תרבות הפופ, דמויות איקוניות, עיצוב, ארכיטקטורה, קולנוע ומוסיקה.
בשנים האחרונות הפכה אבסירה את האינסטגרם שלה לכלי העבודה המרכזי ולסטודיו שלה, תוך ייצור האשטגים שהמציאה, ובהם #ElastiqueProject. פרויקט אלסטיק הוא עבודה מתמשכת שהתחלה ב-2011, "שפה שאני מפתחת ביני לבין החוץ, דיאלוג אינסופי" כפי שהיא מגדירה אותו. הפרויקט מאפשר לה ליצור עולמות חדשים ולשמור על ערנות מתמדת לסביבה. בעבודה זו אבסירה מחברת בין דימוי מהרשת שעבר עיבוד לבין סלפי שלה, כשהיא משמשת הן כיוצרת והן כאוצרת של הדימוי החדש.

בוגר אקדמיית ריטפלד, אמסטרדם, ובוגר בית הספר לרישום וציור פיגורטיבי "התחנה". הציג בתערוכות בארץ ובתערוכות קבוצתיות בארה"ב. העבודה מתארת את התחושה שכל בני האדם מחפשים.

בוגר אקדמיית ריטפלד, אמסטרדם, ובוגר בית הספר לרישום וציור פיגורטיבי "התחנה". הציג בתערוכות בארץ ובתערוכות קבוצתיות בארה"ב. עבודותיו מבקשות לבחון את חוויית המחאה בעידן הדיגיטלי, והפער שבין דימוי למחולליו בעולם הפיזי, ואת הקושי לייצג מחאה דרך מסך טלוויזיה שבור.

בוגר אקדמיית ריטפלד, אמסטרדם, ובוגר בית הספר לרישום וציור פיגורטיבי "התחנה". הציג בתערוכות בארץ ובתערוכות קבוצתיות בארה"ב.

בוגר אקדמיית ריטפלד, אמסטרדם, ובוגר בית הספר לרישום וציור פיגורטיבי "התחנה". הציג בתערוכות בארץ ובתערוכות קבוצתיות בארה"ב.

בוגר אקדמיית ריטפלד, אמסטרדם, ובוגר בית הספר לרישום וציור פיגורטיבי "התחנה". הציג בתערוכות בארץ ובתערוכות קבוצתיות בארה"ב. העבודה הראשונה שנוצרה בסדרת הציורים, ובה ארבעה פרשים היושבים על גוש פחם שחור שהעין מפרשת כארבעה סוסים.

חיה ויוצרת בתל אביב. בעלת תואר ראשון באמנות רב-תחומית משנקר ותואר שני בהצטיינות מ-LUCA, אקדמיה לאמנות בבריסל. זוכת פרס האמן הצעיר של משרד התרבות (2022) ופרס אדאמס סילבן (2019). הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות ומוזיאונים בארץ ובעולם, בהם מוזיאון תל אביב ומוזיאון פתח תקווה. עבודותיה נכללות באוספים פרטיים ומוזיאליים.

רותי דה פריס (נ. 1989, תל אביב) חיה ועובדת בתל אביב. אמנית רב תחומית בעלת תואר MFA מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, 2015, ובעלת תואר B.ED באמנות וחינוך מהמדרשה לאמנות בית ברל, 2012. עבודה שהוצגה כחלק מתערוכת יחיד בקיבוץ שער העמקים בשנת 2019. התערוכה הייתה גוף עבודות שנוצר בתגובה לעזבון אמנות של אמן הקיבוץ אברהם עמרי, וגם הוצגה בחלל ששימש אותו כסטודיו.

דורון פישביין מפתח את יצירתו בכמה מסלולים מקבילים, כל אחד בחומרים ושפה שונים, אך כולם חולקים קוד ויזואלי מאחד.
מסלול ראשון בוחן כיצד אנו רואים ומפרשים טבע דומם ונופים, ושואל האם מה שאנו תופסים כ"מציאות" אכן קוהרנטי. מסלול שני מפתח שפה ויזואלית חדשה הנעה בין שרטוט טכני מדויק לבין דימויים סוריאליסטיים מופשטים. מסלול שלישי מנסה לתאר מרחבים נסתרים – השכבות הבלתי נראות של מקום: הרגש, הזיכרון והתרבות שמתחת לפני השטח הפיזי.
בכל המסלולים האמן מזהה נושא מרכזי של פחד – פחד מזהות ישראלית, מתמותה, מריקנות, ומהצורך לנהל שיח קשה על משמעות האמנות בתרבות הישראלית.
עבודה זו היא חלק מסדרה רחבה יותר הנקראת "מדיטרנות", העוסקת בחיים התרבותיים והפוליטיים בישראל. הסדרה משלבת מדיומים שונים ומציעה קריאה ביקורתית של המציאות הישראלית.

דורון פישביין מפתח את יצירתו בכמה מסלולים מקבילים, כל אחד בחומרים ושפה שונים, אך כולם חולקים קוד ויזואלי מאחד.
מסלול ראשון בוחן כיצד אנו רואים ומפרשים טבע דומם ונופים, ושואל האם מה שאנו תופסים כ"מציאות" אכן קוהרנטי. מסלול שני מפתח שפה ויזואלית חדשה הנעה בין שרטוט טכני מדויק לבין דימויים סוריאליסטיים מופשטים. מסלול שלישי מנסה לתאר מרחבים נסתרים – השכבות הבלתי נראות של מקום: הרגש, הזיכרון והתרבות שמתחת לפני השטח הפיזי.
בכל המסלולים האמן מזהה נושא מרכזי של פחד – פחד מזהות ישראלית, מתמותה, מריקנות, ומהצורך לנהל שיח קשה על משמעות האמנות בתרבות הישראלית.
עבודה זו מייצגת מקום בו שוררת תחושה של איום ומתרחשת בו פעולה של איוורור או כניעה.

דורון פישביין מפתח את יצירתו בכמה מסלולים מקבילים, כל אחד בחומרים ושפה שונים, אך כולם חולקים קוד ויזואלי מאחד.
מסלול ראשון בוחן כיצד אנו רואים ומפרשים טבע דומם ונופים, ושואל האם מה שאנו תופסים כ"מציאות" אכן קוהרנטי. מסלול שני מפתח שפה ויזואלית חדשה הנעה בין שרטוט טכני מדויק לבין דימויים סוריאליסטיים מופשטים. מסלול שלישי מנסה לתאר מרחבים נסתרים – השכבות הבלתי נראות של מקום: הרגש, הזיכרון והתרבות שמתחת לפני השטח הפיזי.
בכל המסלולים האמן מזהה נושא מרכזי של פחד – פחד מזהות ישראלית, מתמותה, מריקנות, ומהצורך לנהל שיח קשה על משמעות האמנות בתרבות הישראלית.